בס"ד


שלום לכם ,

צר לי שאני פונה אליכם , אך אתם תקוותי האחרונה:      

שמי יהודית, ואני מתגוררת בדרום הארץ. ואני נאלצת להתמודד עם מחלה קשה מאוד, עם מצב כלכלי מעיק ועם "בילוי" קבוע לאור נרות, מאחר והחשמל בבית מנותק

 "אני מתפללת לקב"×” שיעשה לנו נס, אין לי כבר כוחות להתמודד עם מציאות כל כך קשה".

לפני שלוש שנים לערך ספגתי מהלומה קשה בהרבה מכל המצוקות הכלכליות שידעתי עד היום. 

הרופאים בישרו לי ×›×™ חלתי בסרטן, ולמרות סדרות טיפולים שעברתי, הסרטן התפשט בבטני, ואני תלויה יום אחר יום בתרופות המורפיום שאני  × ×•×˜×œ×ª באופן קבוע לשיכוך הכאבים. "מדובר בכאבים שאי אפשר לתאר, אני ממש מתפתלת ומתחננת לעזרה מהיושב במרומים. הכדורים האלה גורמים לי לברוח מהמציאות המרה, ומקלים עלי במעט. אני חייבת את הכדורים האלה, ובני המשפחה יודעים שזה הדבר הראשון שאני רוכשת כל חודש, כדי שאוכל להתחזק ולטפל בילדים שלי".

הילדים עצמם מנסים לחזק אותי, הם יודעים שאני הכוח המניע בבית, שאני מבשלת, מכבסת ועושה הכל למענם, ואם חס וחלילה אני כבר לא אהיה בעולם ×”×–×”, לא ×™×”×™×” מישהו אחר שידאג להם", 

אני ממשיכה לנסוע לטיפולים הקשים בבית החולים "בלינסון", ומנסה לשאוב עידוד מהשיחות עם הרופאים והאחיות. "הטיפולים מעכבים את הסוף, אבל אני יודעת שבסופו של דבר המחלה הארורה הזו תנצח אותי. הרופאים הם פשוט מלאכים בלבן, שמנסים להקל עלי ולעזור לי, וכל טיפול שכזה אולי מעכב את הסוף, אבל גורם לי להרגיש רע מאוד, אני חוזרת הביתה גמורה, בלי כוחות ובלי אנרגיות".

המצב הכלכלי הקשה הוביל לחוב לחברת חשמל, שהגיע למימדים של 18 אלף שקל. זרם החשמל נותק, ורק לאחר שהובהר ×›×™ מדובר במשפחה עם אם החולה בסרטן, בחברת חשמל הסכימו להתקין בדירה "שעון    ×©×œ×ž×¢×©×” פועל לאחר הטענת כסף מזומן בלבד, או כרטיס אשראי ממש כמו מכשיר פלאפון "טוקמן". בני המשפחה ניגשים לדואר משלמים כל סכום מזומן שיש בידם, וכך נטען חשמל מחצית מגובה הרכישה. כשהמחצית השנייה הולכת לתשלום החוב בני המשפחה "קנו" חשמל ב-100 שקל? 50 ₪ הולך לחוב ו-50  ×œ×—שמל השוטף .

בימים האחרונים אנו חיים בעלטה מוחלטת. הנרות דולקים בכמה חדרים,. ואת המקרר  ×œ× ניתן להפעיל, כך שגם את טיפת האוכל שעוד קיבלנו לא ניתן לאחסן, וגם את טיפת האוויר שנשבה לנו מהמאוורר הישן כבר אין לנו.

הייתי צריכה לבחור בין רכישת תרופות מורפיום לבין הטענת חשמל בביתי, וגם ילדי הסכימו כי עדיף שאקנה את התרופות, במקום שאצרח מכאבים. "זו דילמה הכי קשה שיש לי. מצד אחד, אני יודעת שהילדים שלי צריכים לשבת בחושך, ומצד שני אני לא יכולה לתפקד בלי הכדורים האלה. אני מחכה ל-28 בחודש כדי לקבל קצבה מביטוח לאומי, ואז נמהר להטעין את החשמל ולחזור לראות אור בבית. זה אומנם אור זמני, אבל הוא עושה לנו טוב על הלב", אומרת יהודית.

בשל המצב הכלכלי הבלתי נסבל, ×™ שאלתי את הרופא המטפל שלי האם אני יכולה לצאת לעבוד ×‘ניקיון בתים. הרופא שלל זאת על הסף, וחייב אותי  ×œ×”יות במנוחה מוחלטת. הילד הבוגר שלי  ×¢×•×‘ד בחנות ירקות כדי לסייע ככל הניתן, אך מול החובות הגדולים והוצאות הבית הגדולות, מדובר בעזרה שלא יכולה לשנות את התמונה הבלתי אפשרית,ואנו ממש חסרי אונים.

"אם לא הייתי חולה, הכל היה נראה אחרת. אני חרוצה ויכולה להיות בשלוש עבודות שונות, כפי שעשיתי בעבר. פתאום הכל נחת עלינו, ואני מרימה עיניים לשמיים, ומאמינה שהכל יסתדר, זה לא יכול להימשך כך.

בס"ד

הלב שלי נקרע שהילדים מסתובבים בבית עם נרות, הם עולים לישון מוקדם, ומנסים להקל עלי מבלי שהם מתלוננים או אומרים מילה רעה. אני פשוט המומה מהכוחות שיש להם. הם אלה שמחזקים אותי, ובלעדיהם מזמן הייתי מרימה ידיים".

אך מי יודע כמה זמן נוכל עוד לישרוד בתנאים אלו ובלית ברירה אני פונה אל ליבכם הרחום:

" אנא רחמו עלי ועל ילדי האומללים שאין להם יום אחד של אור בליבם ,לפחות תנו להם את מעט האור שנותנת נורת החשמל....

לתרומות חייגו: פניני עזר 1800-077108

או הפקידו בבנק הדואר : למספר חשבון: 8291231

ניתן לשלוח תרומות לעמותת " פניני עזר" לת.ד 3553 אשדוד

על כל תרומה תישלח קבלת לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה.


מודה לכם מאד

יהודית

 


 

 
בניית אתרים | קידום אתרים | אפליקציות לפלאפונים